יום שבת, 22 ביולי 2017

רטינות וקיטורים מפה ומשם

בואו נדבר רגע על אד שירין. בואו באמת. אני באמת מחבבת אותו כמוזיקאי וכתבתי עליו לא מעט פעמים, והוא גם נראה בחור ממש נחמד. אבל הסינגלים האחרונים שלו משאירים אותי ממש אמביוולנטית. איך מוזיקאי שיכול לכתוב שירים כל כך יפים ומתוחכמים עושה לעצמו רדוקציה לרמת הפופסטאר הכי בסיסי? אני מבינה שהעבודה עם פארל וויליאמס יכולה להשאיר את חותמה הסגנוני אבל רבאק, פארל יש רק אחד, ויש לו את ה-swag להחזיק שירים שלא הולכים לשומקום. זה מתסכל אותי בגלל ששירין כבר הוכיח כמה טוב הוא יכול להיות אבל מתעקש לשים את עצמו במשבצת שלדעתי מנמיכה אותו. 





ובפינת ה"מה נהיה ממך" אני רוצה להציג את גאווין רוזדייל,סולן להקת בוש שהיתה פופולארית לחמש דקות אי שם בניינטיז והשאירה אחריה כמה שירים יפים ממש. מאז הלהקה התפרקה כנראה ואף אחד מחבריה לא עשה משהו מעניין מדי לאזכור, אבל עכשיו פתאום הם חוזרים עם השיר Mad Love שהוא על פניו לא שיר רע, אבל מרגיש קצת מדי מתאמץ, עם עולם דימויים בוידאו שהפך לא רלוונטי כבר מזמן והביטוי Mad Love דרך כל השיר. אחד הביטויים השנואים עלי הוא mad love. כל כך מאפיין את תרבות הכלום והשום דבר, ביטוי שלכאורה אומר המון ובפועל לא אומר כלום. כל כך מילניאלי-היפסטרי. ודווקא אותו החליטו חברי להקת בוש החוזרת להדגיש. אני חושבת שזה בערך מסכם את תוכן השיר. הדבר הכי טוב בקליפ הזה הוא רוזדייל עצמו שהתבגר מהמם ובהחלט מצדיק את הבהייה. 





אתם כבר יודעים מפוסטים קודמים על האהבה הגדולה שלי ל-Alt-J ולסגנון המיוחד שלהם, האלבום הראשון היה נהדר, האלבום השני היה יפה אך דומה ובאלבום השלישי... בואו נגיד שכבר הבנתי את השטיק. אני לא יודעת, אולי זו רק אני אבל אמן צריך להתפתח ולתת עוד דברים מעניינים אם מבחינת תוכן או אם מבחינה מוזיקלית. בואו נגיד שאי אפשר להבין בדיוק מה ממלמל שם הסולן ולכן אין לי מושג אם עולם התוכן השתנה, אבל המוזיקה נשמעת בדיוק. אותו. דבר. אני מבינה, חותם אישי סגנוני וכו' אבל באמת שזה קצת יותר מדי בשבילי. זה הזכיר לי את הסרטון המשעשע הזה שראיתי פעם ביוטיוב על איך בונים שיר של Alt-J. 




ועכשיו רק כדי לסיים באווירה טובה, שיר שאני כל כך אוהבת לאחרונה שמנצח לחלוטין את כל הסטריאוטיפים הקשורים ללהקות בנים בז'אנר האימו-פאנק. All Time Low לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות ועם כל זה עדיין מצליחים לשמור על עצמם ולא להפוך לקריקטורות של עצמם, השירים שלהם מופקים היטב, סוחפים וכל כך כייפיים. השיר Love Like War הוא אחד הטובים שלהם ששמעתי לאחרונה.



אני אומרת, הכי טוב להוציא הכל החוצה ולא להתבשל בתוך עצמך. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה