אז חוזרים לשגרה אחרי חופשה, הא? זה יכול להראות דיי קשה להסתגל שוב, אבל אחרי שעה בעבודה שוכחים בכלל שהיית בחו"ל וזה נשאר מין זיכרון שאתה לא בטוח אם קרה או לא קרה. האמת היא שזה לא כל כך משנה לי הפעם כי יש לי כל כך הרבה דברים חדשים לכתוב עליהם וזה כמעט קשה לי מדי להחליט על מה לכתוב קודם, כולם מתחרים על תשומת הלב שלי, כולם רוצים שאשמע אותם עכשיו ולא משהו אחר וכל כך הרבה מילים עליהם ממלאות לי את הראש עד שאני צריכה לאתחל את עצמי, לקחת צעד אחורה ולעבוד מסודר, והסדר שלי יתחיל ממשהו שאני כבר מתורגלת בו היטב, חמשת השירים שהכי אהבתי לאחרונה. אני חייבת להודות שיש פה כמה ממתקים אמיתיים, חדשים ונוצצים, והם יריית הפתיחה להרבה מוזיקה חדשה ומעולה שתהיה פה בפוסטים הקרובים.
שנתחיל?
1. Muse - Supremacy
אני מאוד אוהבת את מיוז, הקול הבלתי נתפס של הסולן מאט בלאמי וההרגשה האפוקליפטית שהוא בנה במוזיקה שלהם מאלבום לאלבום, יצרו כמה משירי הפרוג-רוק הטובים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. אבל באלבום הקודם משהו קרה, והם כבר לא נשמעו כל כך בומבסטיים, אלא לקחו את עצמם לכיוון יותר פופי-אלקטרוני וזה לא כל כך עשה לי את זה, עם כל האהבה שלי אליהם. עם זאת, עדיין המשכתי לעקוב אחריהם, כחצי הרגל. השיר הזה מהאלבום האחרון שלהם The 2nd Law מחזיר את מיוז למסלול הפרוגרסיבי - הרגשה של סוף העולם, יצירה מורכבת וגדולה מהחיים שמהווה את הרקע המושלם לקול האימתני של בלאמי.
2. Frank Turner - Recovery
פרנק טרנר היה מוזיקאי פולק-רוק עדין מז'אנר דמיאן רייס, והוא בילה כך 4 אלבומים רגועים. באלבום האחרון שלו Tape Deck Heart הוא מעלה קצת את הקצב, וזולג לטריטוריה שמוכרת היטב ללהקות כמו Mumford and Sons ו-Dry The River. הסינגל Recovery מתוך האלבום החדש מכניס את הנשורת הגרעינית של קשר שהתפרק לתוך שלוש וחצי דקות של שיר פופ-פולק-רוק קליט ומהודק שרק מבקש שתנענעו איתו את הראש. אתם בהחלט מוזמנים לעשות את זה בעוד אתם מקשיבים לטרנר מקווה להתגבר.
3. Everything Everything - Duet
כבר כתבתי פה על Everything Everything שהוציאו את אחד השירים שהתנגן אצלי הכי הרבה בחודשים האחרונים, Cough Cough. השיר הזה הוא מה שמונטי פייתון התכוונו אליו כשהם הכריזו "And now for something completely different". טוב, בערך. ההרמוניות הקוליות הנפלאות של הלהקה והתופים החזקים גם שם אבל השיר הוא הרבה יותר עדין, יש פה כינורות למען השם! אפשר לחשוב שזו סכיזופרניה מוזיקלית בהגדרתה, אבל Duet מתיישב בצורה כל כך הגיונית וטבעית עם Cough Cough בגלל האדג' המגניב שיש לו. וזה עוד בכלל בלי להזכיר שהוא כולל את השורה הנפלאה "But of all the dead volcanoes on Earth you just happen to retch and roll through mine" (בסוף הבית הראשון).
4. Kodaline - High Hopes
השיר הזה מתחיל עדין ומינורי, עם הקול השברירי של סולן הלהקה סטיבן גאריגן, אבל תוך כדי הפזמון הראשון הוא מתחיל לנסוק ולהתחזק, בסיוע פלצט שהוא ממש במקום פה לטעמי, ונאסף לשיא קתרטי, כמו שאני אוהבת. הוא קצת מזכיר לי את Let Me Out של Ben's Brother (שהופיע בפלייליסט הזה) ומדבר על רצון לתקן קשר שנכשל, והאמת היא שמהחומר הזה נעשים חלק מהשירים הכי טובים.
5. Foals - Late Night
אני מסיימת בשיר של ה-Foals, להקה שאני מאוד אוהבת והוא פשוט מושלם, איטי ובוער לאט, חודר לי לאט ובטוח מתחת לעור, ומצמרר אותי כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו. הקול הקצת צרוד ושבור של הסולן יאניס פיליפאקיס (Yannis Phillipakis) מפתה ומטריד בו זמנית, מושך אותי לצלול עמוק יותר לתוך השיר ולחוש פיזית את האפקט של הקטע האינסטרומנטלי הבלוזי, מה שגורם לי להאמין בנחיצותם של קטעים כאלה כחלק מאמירה של שיר. פשוט מהמם.
היו עוד שירים שאהבתי לאחרונה, אבל אני מרגישה שהשירים ברשימה הזו דיברו אלי יותר מאחרים, הם לא היו סתם משהו שהתנגן באוזן כרקע לדברים אחרים שעשיתי, הם היו שם כדי לגרום לי לעצור רגע ובאמת להקשיב להם. אתם מכירים את הרגע הזה שאתם שומעים שיר ומרגישים את הבטן שלכם מתהפכת קצת? אז זו ההרגשה שהיתה לי בדיוק.
שנתחיל?
1. Muse - Supremacy
אני מאוד אוהבת את מיוז, הקול הבלתי נתפס של הסולן מאט בלאמי וההרגשה האפוקליפטית שהוא בנה במוזיקה שלהם מאלבום לאלבום, יצרו כמה משירי הפרוג-רוק הטובים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. אבל באלבום הקודם משהו קרה, והם כבר לא נשמעו כל כך בומבסטיים, אלא לקחו את עצמם לכיוון יותר פופי-אלקטרוני וזה לא כל כך עשה לי את זה, עם כל האהבה שלי אליהם. עם זאת, עדיין המשכתי לעקוב אחריהם, כחצי הרגל. השיר הזה מהאלבום האחרון שלהם The 2nd Law מחזיר את מיוז למסלול הפרוגרסיבי - הרגשה של סוף העולם, יצירה מורכבת וגדולה מהחיים שמהווה את הרקע המושלם לקול האימתני של בלאמי.
2. Frank Turner - Recovery
פרנק טרנר היה מוזיקאי פולק-רוק עדין מז'אנר דמיאן רייס, והוא בילה כך 4 אלבומים רגועים. באלבום האחרון שלו Tape Deck Heart הוא מעלה קצת את הקצב, וזולג לטריטוריה שמוכרת היטב ללהקות כמו Mumford and Sons ו-Dry The River. הסינגל Recovery מתוך האלבום החדש מכניס את הנשורת הגרעינית של קשר שהתפרק לתוך שלוש וחצי דקות של שיר פופ-פולק-רוק קליט ומהודק שרק מבקש שתנענעו איתו את הראש. אתם בהחלט מוזמנים לעשות את זה בעוד אתם מקשיבים לטרנר מקווה להתגבר.
3. Everything Everything - Duet
כבר כתבתי פה על Everything Everything שהוציאו את אחד השירים שהתנגן אצלי הכי הרבה בחודשים האחרונים, Cough Cough. השיר הזה הוא מה שמונטי פייתון התכוונו אליו כשהם הכריזו "And now for something completely different". טוב, בערך. ההרמוניות הקוליות הנפלאות של הלהקה והתופים החזקים גם שם אבל השיר הוא הרבה יותר עדין, יש פה כינורות למען השם! אפשר לחשוב שזו סכיזופרניה מוזיקלית בהגדרתה, אבל Duet מתיישב בצורה כל כך הגיונית וטבעית עם Cough Cough בגלל האדג' המגניב שיש לו. וזה עוד בכלל בלי להזכיר שהוא כולל את השורה הנפלאה "But of all the dead volcanoes on Earth you just happen to retch and roll through mine" (בסוף הבית הראשון).
4. Kodaline - High Hopes
השיר הזה מתחיל עדין ומינורי, עם הקול השברירי של סולן הלהקה סטיבן גאריגן, אבל תוך כדי הפזמון הראשון הוא מתחיל לנסוק ולהתחזק, בסיוע פלצט שהוא ממש במקום פה לטעמי, ונאסף לשיא קתרטי, כמו שאני אוהבת. הוא קצת מזכיר לי את Let Me Out של Ben's Brother (שהופיע בפלייליסט הזה) ומדבר על רצון לתקן קשר שנכשל, והאמת היא שמהחומר הזה נעשים חלק מהשירים הכי טובים.
5. Foals - Late Night
אני מסיימת בשיר של ה-Foals, להקה שאני מאוד אוהבת והוא פשוט מושלם, איטי ובוער לאט, חודר לי לאט ובטוח מתחת לעור, ומצמרר אותי כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו. הקול הקצת צרוד ושבור של הסולן יאניס פיליפאקיס (Yannis Phillipakis) מפתה ומטריד בו זמנית, מושך אותי לצלול עמוק יותר לתוך השיר ולחוש פיזית את האפקט של הקטע האינסטרומנטלי הבלוזי, מה שגורם לי להאמין בנחיצותם של קטעים כאלה כחלק מאמירה של שיר. פשוט מהמם.
היו עוד שירים שאהבתי לאחרונה, אבל אני מרגישה שהשירים ברשימה הזו דיברו אלי יותר מאחרים, הם לא היו סתם משהו שהתנגן באוזן כרקע לדברים אחרים שעשיתי, הם היו שם כדי לגרום לי לעצור רגע ובאמת להקשיב להם. אתם מכירים את הרגע הזה שאתם שומעים שיר ומרגישים את הבטן שלכם מתהפכת קצת? אז זו ההרגשה שהיתה לי בדיוק.
