יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

חמישה שירים שאהבתי לאחרונה (Vol 4)

במסגרת החזרה לשגרה (מישהו עוד זוכר מה הלך פה לפני שבוע?) החלטתי לכתוב פוסט שיחזיר אותי למסלול הכתיבה הרגיל, אבל לאט לאט... אין לדעתי דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר עם חמישיית שירים שמחכים עוד מלפני פרוץ "המצב" ואני חושבת שעכשיו זה זמן טוב לחלוק אותם.

1. Alt-J - Something Good

לשיר הזה יש הרגשה מאוד אפלולית בבתים, השירה של הסולן היא מאוד מלנכולית, כאילו הוא חווה איזשהו יאוש קיומי. הוא מבקש משהו טוב שיגרום לו לשכוח, מדמה מלחמת שוורים קטלנית למוות של משהו בעל משמעות בחיים - וזה יכול להיות פרידה מבן משפחה, דמות הורית או אהוב/ה. השם של השיר הזה מטעה, כי הכמיהה הזו למשהו טוב היא לאו דווקא משהו טוב כשלעצמה, רק הקלה זמנית, לשכוח ממה שמכביד. הפסנתר שמחבר בין הבתים לפזמון פשוט ממכר והקליפ מאוד מטריד ועצוב, אבל עם זאת מאוד שליו, ומצליח להשאיר את הצופה שווה נפש מול המקאבריות. 


2. Lana Del Rey - Ride

כבר כתבתי כאן על לאנה דל ריי כמה פעמים, ומדהים אותי כל פעם מחדש שנתפסתי עליה כל כך חזק, מה שאי אפשר להגיד לגבי אף אמנית חוץ ממנה לאחרונה. כל מה שיוצא לה מהפה, והדרך בה הוא יוצא הוא כל כך מושלם ותמיד מתאים לי למצברוח. השיר Ride יוצא כחלק ממהדורה מיוחדת של האלבום Born To Die ולמרות שאני בדר"כ לא בעד "מהדורות מיוחדות" ככלי לסחוט עוד קצת כסף מציבור המאזינים, אם היתה צריכה לצאת המהדורה המיוחדת הזו כדי שנקבל את הפנינה הזו של דל ריי אני מוכנה הפעם לקבל את זה. השיר מתאים לאווירה הדו-קוטבית של השירים של דל ריי, עיבוד חולמני ואוורירי מול מילים ריאליסטיות וחדות. יש פה סיפור על חיפוש דרך וכיוון, תוך הכרה במגבלות שלך, שלא מאפשרות לך לעשות את זה, אז דל ריי מחליטה פשוט לזרום, יהיה מה שיהיה. הדרך בה היא שרה את המילים הפעם היא לא מושלמת ברגעים מסויימים בכוונה, הקול של דל ריי רועד מעבר לויבראטו נורמלי ומשקף את סערת הרגשות המתרחשת בשיר, וכמו תמיד מלטף את האוזן. לקליפ יש אווירה קולנועית, עם מונולוג מהפנט ב-voice over של דל ריי בפתיחה ובסיום (שווה לראות את הקליפ עד הסוף), הוא נותן לשיר את המימד הנוסף שהוא זקוק לו כדי שנבין בדיוק למה דל ריי התכוונה כשהיא כתבה את השיר. בהתאם לקליפים הקודמים של דל ריי הוא משחק תפקיד ביחס לשיר שהוא לא פחות חשוב מאחד מכלי הנגינה. אנחנו מתמקמים דרכו בלב האמריקאנה, במציאות של עיירות נידחות, אופנוענים קשוחים עם פוזה, ובעיקר וויט טראש, אבל זה לא גורע במילימטר מהקסם והעדינות של דל ריי. 


3. theAngelcy - Dreamer

שיר לא שגרתי של להקה ישראלית צעירה, האמת היא שנחשפתי אליו בגלגל"צ (וכל הכבוד להם על זה) ולא היה לי מושג שהם ישראלים, מכיוון ששמעתי אותו בעבודה ולא הקשבתי לעומק, רק זיהיתי משהו שאני אוהבת. לא הצלחתי לזהות את השיר עם שזאם (!doh) ובאותו היום אף שדרן לא אמר מה זה הפלא הזה, אז הלכתי על גישת האולד סקול וכתבתי לי חלקי משפטים על דף וחרשתי את גוגל. למצוא את השיר לא היה קל במיוחד אבל היה מאוד מתגמל. לא שמעתי שירים אחרים של הלהקה הזו אבל אם זה ההיצע שלהם, יש למה לצפות. שיר שקט ועדין, עם עיבוד מוזיקלי מורכב ומעניין ושירה שמראה כל כך הרבה פגיעות. פשוט ונפלא.


4. Everything Everything - Cough Cough

השיר הזה מורכב ממעברים מוזיקליים בין הבתים לפזמון שלא היו מביישים את Bohemian Raphsody של קווין. המקצב הבסיסי של השיר מאוד שבטי, בעיקר בגלל התופים הדומיננטים המובילים אותו שמרגישים גם קצת כמו תופי מלחמה. עם כל הבלאגן המקצבי שהולך שם, השיר הרמוני באופן מפתיע ומתיישב מצויין באוזן (שלי לפחות). עדיין לא הצלחתי להבין ממש על מה השיר מדבר, עם כל האזנה אני משנה את דעתי, אבל זה לא ממש משנה עם הקצב הממכר שלו.



5. Matt Corby - Brother

כל מה שיש לי להגיד זה וואו. וואו. אם לפרט, השיר הזה הוא מה שהיה קורה לדעתי אם ג'ף באקלי היה מחליט להפוך לאמן פולק, וזו ההגדרה הכי קרובה שאני יכולה להגיע אליה בגלל שאין לי נקודת השוואה אחרת כרגע. קורבי שר בפיץ' מושלם, והקול שלו יכול להגיע לטונים גבוהים וצלולים והוא גם יכול להכניס בו חספוס נהדר, והיכולת הווקאלית הזו משרתת היטב את הרגעים השקטים כמו את האגרסיביים של השיר. הקליפ הזה הוא לא הוידאו הרשמי של השיר, זה ביצוע שקורבי נתן לאיזשהו (נראה לי) מגזין אינטרנטי, אבל החלטתי להביא דווקא אותו כי יש משהו מרתק בלראות אותו מבצע את השיר בלייב, הוא הופך לאחד עם השיר, אם זה נשמע הגיוני. כאילו השיר  משתלט עליו. 


אז כן, עכשיו רשמית חזרתי לשגרה, מקווה שגם אתם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה