יום שבת, 10 בספטמבר 2011

Rolling In The Deep

אני מתה על אדל. קודם כל בגלל שהיא לא מתנצלת על מי שהיא ומה שהיא וגם כי היא מוזיקאית נהדרת, כותבת מחוננת וזמרת מדהימה. היא הוציאה את האלבום השני והמצויין שלה 21 ממש לא מזמן, אבל כבר רואים שיש לסינגל הראשון מתוכו, Rolling In The Deep השפעה גם על קולגות בתעשיית המוזיקה האמריקאית.

אחרת איך אפשר להסביר שני קאברים לשיר הזה שיצאו בזמן האחרון? יכול להיות שיש נקודת זמן בה מגיע שיר שהוא כל כך סוחף ומדבר לקהל כל כך רחב (בלי לכוון נמוך לרגע) והופך ללהיט כל כך גדול עד שעושים לו קאברים בזמן אמת. הקאבר שיצא ראשון הוא של ג'ון לג'נד, זמר אר'נ'בי ופסנתרן מחונן שעשה לשיר גרסת גוספל-סול כולל המקהלה מאחורה. הגרסה השניה שיצאה קצת אחריה היא של לינקין פארק, שעשו ביצוע שנשמע כמו כל בלדה טיפוסית של לינקין פארק.



האמת היא שאין לי חיבה לאף אחד מהקאברים האלו. שניהם לא מביאים שום דבר חדש ומרגש לשיר המקורי - לינקין פארק נשמעים פשוט כאילו הם שרים שיר של אדל וג'ון לג'נד מנסה לכפות על השיר דרמה מוגזמת שלא דרושה שם בכלל.

הביצוע המקורי של אדל הוא המושלם בעיני לשיר הזה - עם קילוגרמים של רגש אך בלי ניסיון לסחוט דמעות, פשוט וטהור. גם העיבוד המוזיקלי של השיר המקורי הוא מוצלח יותר בעיני. יש המון אמנים שעושים קאברים, בעיקר בהופעות ולא תמיד יש לזה צידוק. לדעתי, אם אין לאמן משהו חדש לתת לשיר, עדיף להשאיר אותו כמו שהוא.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה