ג'ינג'ים נהנים יותר?

בהנחה שלא חייתם מתחת לסלע בחודש האחרון ואתם שומעים גלגל"צ כסוג של ברירת מחדל בעבודה או באוטו, בטח שמעתם את השיר הראשון ש-אד שירין (Ed Sheeran) הוציא, The A Team. זה שיר רגוע כזה, נורא דמיאן רייסי, חמוד וקומיוניקטיבי לעורכים המוזיקליים הקשוחים בגלגל"צ, שיר שמתאים לטחון בכל שעה של היום. מזל באמת שהם נזכרו מכיוון שהשיר הזה כבר חודשים להיט בבריטניה.

Ed Sheeran

האמת היא שהשיר הזה ממש טוב, למרות הנושא המורבידי משהו שלו (הוא עוסק בבחורה מכורה לסמים) אבל לא משנה מה אד שירין ישיר, הכל יישמע טוב עם קול נהדר כמו שלו, או כמו שרנדי ג'קסון היה אומר באמריקן איידול - "you can sing the phonebook DAWG!".

אד שירין הוא בחור בן 20 שפרץ ממש לפני כמה חודשים לתודעה המוזיקלית עם השיר האמור, מסתבר שהוא חורש את לונדון כבר כמה שנים בהופעות נון-סטופ ורק עכשיו הגיעה הפריצה הגדולה. עוד משהו שהבריטים מתייחסים אליו בחיבה רבה הוא היותו ג'ינג'י. יש לי חברה שטוענת שרק העובדה הזו מבטיחה לו מקום בגן עדן...


השיר החדש שלו שרץ עכשיו ברדיו הבריטי הוא You Need Me I Don't Need You שהסגנון שלו הוא הפוך לגמרי מ-The A-Team - זה שיר שנוטה יותר לכיוון ההיפ-הופ ופחות לכיוון הפולקי שמאפיין את הסינגל הראשון שלו. האמת? אני מתה על השיר הזה, יש לשירין את הדבר החמקמק הזה שנקרא Swag, אני לא ממש יכולה לתרגם את זה מבחינת תיאור של הגישה. זה רק מראה עד כמה שירין יכול להיות מגוון ולא לסמוך רק על סגנון אחד ולהיות one trick pony. דמיינו לכם את דמיאן רייס עושה ראפ... לא מתיישב כל כך טוב, הא?

השאלה המעניינת היא האם גלגל"צ ילכו בעקבות הרוח הבריטית ויטחנו גם את השיר החדש או שישארו נאמנים לסגנונות מוזיקליים מנומנמים עד ים-תיכוניים. בכל מקרה, אם הם יחליטו שכן להכניס את השיר לפלייליסט זה רווח נקי לכולנו.

DNA מוזיקלי

באותו אופן שהמאגר הגנטי של כל מין הוא מוגבל למספר קומבינציות עצום אך סופי, כך גם ה-DNA המוזיקלי הוא סופי, מכלל האקורדים, התווים, האפקטים והווקודרים ניתן להוציא מספר עצום, אך לא אין סופי של מנגינות. לכן זה לא ממש מקרי כשאתם שומעים איזשהו שיר והוא ממש מזכיר לכם שיר אחר שאתם מכירים. הדמיון המקרי/לא מקרי בכלל הוא אינו רק תוצאה של העתקה או "השראה" ממש חזקה, אבל אותה מנגינת בסיס יכולה לשמש בצורות שונות בשירים שונים ולהישמע שונה לחלוטין עד שבאמת מקשיבים.

דוגמאות יש בשפע, ואני לא מדברת רק על אפיזודת ליידי גאגא ומדונה (שם האמת אני שומעת דמיון קלוש מאוד, יחסית לדרמה שהתחוללה סביב זה). קחו לדוגמא את השיר Walking Away של קרייג דיוויד. השיר הזה היה חתיכת להיט כשהוא יצא, וההתחלה שלו תמיד נשמעה לי ממש מוכרת. לא ממש ידעתי לשים על זה את האצבע עד שנפל לי האסימון – היא נשמעת ממש דומה לפתיחה של One  האלמותי של U2. כמובן שקרייג דיוויד לא מתקרב אפילו לקצה הציפורן ברגל של בונו אבל זה לא מפריע לו ככל הנראה להעתיק מגדולים ממנו.

לראיה One

ו-Walking Away

עוד שיר ששאב השראה לא מבוטלת משיר קלאסי הוא Don't Look Back In Anger, אחד השירים האהובים עלי של אואזיס, שהפתיחה שלו תמיד הזכירה לי באופן מאוד מחשיד ברוחה את הפתיחה של Imagine של ג'ון לנון. אחרי הפתיחה שני השירים ממשיכים בכיוונים שונים לגמרי אבל זה לא משנה ממש לעניין ההשראה. אולי זו אפילו איזשהי קריצה של נואל גאלאגר להשוואות של אואזיס לביטלס. חסידי לנון יכולים להגיד שזה שונה לגמרי, ושאני לא מבינה מהחיים שלי, אבל מה לעשות, זה מה שאני שומעת שם – תשפטו בעצמכם...

לנון

ואואזיס

הדמיון הבא משותף לשלושה שירים, אבל המקור הוא קלאסי והכי טוב מביניהם. המקור הוא עוד שיר של U2, Even Better Than The Real Thing, והקטע המשותף לו ולשני השירים שקיבלו ממנו השראה הוא הגיטרות בהתחלה, מין קטע קצת אוריינטלי... בכל מקרה, השיר הראשון שמכיל את הגיטרה הזו הוא Same Size Feet של הסטריאופוניקס, להקה שאני מאוד אוהבת. השיר הזה הופיע ב- 1997 באלבום הראשון של הלהקה הוולשית, והגיטרות המוכרות מופיעות אחרי הבית הראשון ומלוות את השיר לכל אורכו. שיר יותר מאוחר שדומה בגיטרות באופן מחשיד לשני השירים הקודמים שהזכרתי הוא Hindu Times של אואזיס שיצא ב-2002 כסינגל מהאלבום Heathen Chemistry (שלא עשה ממש המון רעש) – גם בו יש משהו מאוד מוכר (רמז, זה לא התופים). ממש יפה לראות איך אואזיס וסטריאופוניקס לקחו את הגיטרות האלו ועשו איתם דברים שונים לגמרי מהשיר המקורי של U2 ואחד מהשני.

אז הנה המקור של U2

השיר של סטריאופוניקס מעולם לא יצא כסינגל למיטב ידיעתי, אז הבאתי קליפ עם המילים. גם משהו.

בגלל שכל הגרסאות של Hindu Times ביוטיוב דיי מחורבנות מבחינת האיכות, זו גרסת הופעה מצוינת של השיר.

שני שירים נוספים שיש ביניהם דמיון אותם הציעה לי אחותי אחרי שדיסקסתי את הפוסט הזה איתה והאמת היא שלא שמתי לב לדמיון עד שהיא ציינה את זה, הם Silvia של MiIke Snow ו"עמוק בטל" של מארינה מקסימיליאן בלומין. אני מאוד אוהבת את המוזיקה ש-Miike Snow עושים, מין פופ-רוק-אלקטרוני נחמד כזה. אני חושבת שהשיר של בלומין הוא נחמד, לא יותר מזה. מה שאני מאוד אוהבת אצלה הוא ההיגוי הנהדר של המילים, אירוני שבחורה שעלתה מרוסיה לארץ נותנת יותר כבוד לעברית מאשר אמנים שנולדו וגדלו פה. קשה יחסית לזהות את העקבות הדומים בין השירים ולכן צריך להאזין היטב למנגינה בפתיחות של שני השירים הללו. מצד שני יכול להיות שזו שמיעה סלקטיבית.

Miike Snow

מארינה מקסימיליאן בלומין

שיהיה שבוע נפלא!

Top 5 - BBC Live Lounge

צודק מאוד היה חנוך לוין ז"ל שכתב ש"בלונדון יש מוזיקה טובה". בבריטניה ה-BBC,רשות השידור הממלכתית הדגולה שלהם מפעילה מס' תחנות רדיו, אלטרנטיביות ומיינסטרימיות. מכל תחנות הרדיו האלו Radio 1 היא תחנת הדגל, תחנת ה-default של הבריטים, תחשבו גלגל"צ מבחינת התפוצה והפופולאריות אבל עם מוזיקה הרבה יותר טובה (לדעתי) ועריכה מוזיקלית הרבה יותר אינטליגנטית. בתחנת הרדיו הזו, חוץ מהמוזיקה המצוינת שמנוגנת שם, קיים ה-Live Lounge בו אמנים, חלקם מהלוהטים בכוכבי בריטניה, מבצעים ממיטב שיריהם וכן יש הם מבצעים קאבר או שניים לבחירתם, בדר"כ של שירים ממש חדשים, ומתוך כל הקאברים האלו יש כמה פנינים רציניות. הביצועים של השירים המקוריים והקאברים מוקלטים מן הסתם ויוצאים תקופתית באוסף כפול, יש כבר שלושה כאלה ומתוכם ליקטתי לכם את הקאברים הטובים בעיני. כל ביצוע מחודש של שיר נותן משהו חדש ומרענן והביא שיר קיים ומצויין לרמה חדשה וגבוהה יותר.

1.      Pendulum – Violet Hill (Coldplay cover) 

השיר המקורי של קולדפליי הוא שיר לא רע בפני עצמו. קולדפליי בעיני לא עשו משהו מרגש באמת מאז האלבום השני שלהם, A Rush Of Blood To The Head. אם היו שואלים אותי יש מצב שהם שקעו בשאננות של להיות הלהקה הגדולה ביותר בעולם אחרי U2 ובמאבקים חברתיים כדי שיהיה להם רעב אמיתי לעשות מוזיקה.

המקור:

והקאבר:

הביצוע של Pendulum (עליהם כתבתי כבר פה) לשיר הזה מפתיע ברעננותו – הוא כוחני, אבל שומר על המלודיות הפשוטה של המקור. עדיין נותן את הכבוד למילים מעבר לכל הביטים והגיטרות.

2.      R.E.M. – Munich (Editors cover) 

למייקל סטייפ יש יכולת מדהימה לקחת כל שיר ולגרום לו להישמע כאילו הוא כתב אותו. בשיר הזה המשימה לגרום לו להישמע כמו שלך היא קשה במיוחד כי לטום סמית', הסולן של ה-Editors שביצע את השיר במקור יש הגשה מאוד ייחודית.

המקור:

הקאבר:

עם זאת, בקאבר הזה מייקל סטייפ לא מאכזב. קצת בניגוד למקור, הביצוע פה הוא מינימליסטי, מקלף את המקור מכל השכבות. הדבר הכי יפה בקאבר הזה היא הדרך בה סטייפ מושך את ההברות במילים בסוף השורות מה שנותן מהות למילים הנהדרות של השיר הזה.

3.      Goldfrapp – Not Over Yet (Grace cover) 

השיר הזה עבר דיי הרבה גלגולים – הגרסה המקורית של השיר היא של Grace, אז זה היה טראק יורו-דאנס ניינטיזי מובהק שהושפע קשות מהאייטיז. הגרסה המשמעותית הבאה שלו היתה הקאבר של ה-Klaxons שאני אישית מאוד אהבתי. השיר הזה השתלב נהדר בגישה הנו-רייבית שלהם והקאבר היה משב רוח מרענן לשיר. באולפן של ה-BBC אליסון גולדפראפ ביצעה את השיר הזה בגישה שקטה, מרגשת ומשדרגת את השיר המקורי בכמה וכמה רמות. 

המקור:

הקאבר 1:

הקאבר 2:

4.      Guillemots – Black & Gold (Sam Sparro cover) 

הגרסה המקורית של השיר של סאם ספארו היא מאוד מתכתית, ולמרות שהוא מנסה, ההגשה שלו היא פשוט קצת יבשה, ואין שום דבר רע בזה, ספארו עושה מצויין את הסגנון הזה. ה-Guillemots לקחו את השיר הזה והכניסו אליו את הנשמה והחום שהוא היה צריך.

המקור:

את הקאבר אפשר למצוא פה, וזה רק בגלל שאין את ההקלטה בקליפ עם שמע באיכות נורמלית בשום מקום. זה מה יש ועם זה ננצח, חבל להפסיד את הקאבר המשובח הזה בגלל חוסר רצון להקליק.

5.      The Hoosiers – Lovestones

היופי של הקאבר הזה הוא שאם אתם לא זוכרים מה זה השיר המקורי או שאתם סתם שומעים אותו בלי לדעת מה אתם שומעים, אתם באמת לא מזהים את השיר עד הפזמון. מי היה מאמין ששיר של ג'סטין טימברלייק יוכל להישמע כל כך טוב?

המקור:

הקאבר:

ואל תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה בכלל עם מה שג'סטין עושה, אפילו היו לו כמה הברקות בסיועם של מפיקי על אבל את מה שהקאבר הזה של ה-Hoosiers עושה לשיר לטעמי, גם המפיק הכי טוב לא היה יכול להביא לו.

בעיקרון אפשר גם להאזין לבוטלגים של הופעות אולפן אבל אי אפשר לגשת להקלטות ממקורות מחוץ לבריטניה... סוג של באסה. מכיוון שההופעות ממשיכות, אני בטוחה שיהיו עוד קאברים מוצלחים ששווה לפקוח עין ולגלות אותם.

שיהיה לכולם אחלה שבוע!