לרגל הגעתם לארץ של גרג דולי וה-Twilight Singers החלטתי לקבץ את השירים שמבחינתי שום מיקסטייפ טוולייטי לא שלם בלעדיהם. השירים האלה, בשבילי, הם הקרם דה לה קרם של ה-Twilight Singers והם מצטרפים לפנתיאון המכובד של השירים האהובים עלי של גרג דולי. ראוי להקדיש כמה מילים לגרג דולי, האיש בעל הקול הכי סליזי שאני מכירה ואוהבת מאז ימיו ב-Afghan Whigs, (חפשו את האלבום 1965). צורת ההגשה הזו שלו פשוט מתאימה לכל דבר שהוא עושה, אני לא יכולה לדמיין מישהו אחר שר את השירים האלו ושעדיין יהיה להם את אותו האפקט שימיס כל בחורה אלטרנטיבית. גם אחרי כל האלכוהול והסמים ולמרות העובדה שהוא היה שמנמוד גרג דולי הוא איש שיש לו יכולת מאגית כמעט להיות סקסי. Let's leave it to that.
 |
| (Hello There (Dulli |
ועכשיו לרשימה – יש פה ייצוג מכובד לשירים מהאלבום השני, Blackberry Belle שהוא לטעמי גם האלבום הכי טוב שלהם והאהוב עלי ביותר. אני לא מתיימרת להביא פה רשימה שתציג את ההיסטוריה של הלהקה או שתשמש כמורה נבוכים, רק את מה שאני רואה כשירים הטובים ביותר שמזקקים בתוכם את כל מה שיש ללהקה ולגרג דולי להציע.
השירים שמסכמים בצורה הכי טובה את האלבום השלישי, Powder Burns, הם Underneath The Waves ו-There's Been An Accident. זה אלבום שקיבל השראה לא מבוטלת (לפי דיווחים לא רשמיים) מההתמכרות האחרונה והגמילה של דולי מסמים. כל האלבום הזה מלא בעליות ומורדות, שלוקחות אותנו כמאזינים לסיבוב ברכבת הרים רגשית. באופן אירוני אולי בחרתי את שני השירים שיש בהם באופן מובהק את רגעי ההיי הכי גדולים של האלבום. ואלוהים אדירים, איזה היי.
שני השירים הבאים לא מופיעים באותו אלבום אבל הם מופיעים יחד כי אלו שני שיתופי פעולה של דולי והסינגרז עם מארק לנגאן (לשעבר Screaming Trees), הראשון קאבר מפיל ל-Live With Me של מאסיב אטאק (מקור), שדולי ולנגאן ביצעו בסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ויצא מאוחר יותר ב-EP A Stitch In Time. לדעתי הקאבר הזה הרבה יותר עוצמתי מהמקור. השני, Number Nine הוא השיר המסיים את האלבום Blackberry Belle, שיר שקט שבוער לאט ועמוק עם הצלילים הכנסייתיים, הטקסט הדתי-משהו וזמרת סול הורסת שסוגרת את השיר. המלצת הגשה: בחדר אפל עם מחשבות קיומיות.
השיר שאני הכי אוהבת מתוך האלבום הראשון, Twilight, הוא King Only. זה שיר יוצא דופן באלבום מכיוון שהוא לא מתיישב כל כך עם האלקטרוניקה העדינה ששולטת ברובו של האלבום. הוא מאופיין בסגנון שימשיך עם הסינגרז באלבומים הבאים, יותר עור ועצמות חשופים.
בעיני, השירים Papillon ו-Teenage Wristband הם רגעי השיא של האלבום השני Blackberry Belle (יחד עם Number Nine שהזכרתי קודם), שאופיין בסאונד אגרסיבי מצד אחד ועדין ושברירי מהצד השני. עוד הצצה למכלול הניגודים שמרכיבים את דולי. אני יכולה לשמוע אותם שוב ושוב ולא יימאס לי.
השיר האהוב עלי מתוך האלבום האחרון, Dynamite Steps, הוא On The Corner. הוא מסיים את הרשימה עם אנרגיות גבוהות (גם אם מטרידות). דולי נשמע (ונראה) באלבום הזה צלול בהרבה, אבל זה לא מוריד מהיצירתיות שלו במילימטר.
אני רוצה לסיים בציטוט של דולי מתוך ראיון שלו ב-Q (גיליון 298) בו הוא מגדיר את השנים הפרועות שלו בצורה הטובה ביותר, ותוך כך נותן לנו עוד הצצה לאישיות המורכבת שהיא, לדעתי, הבסיס לכל כך הרבה מוזיקה נהדרת:
"Fifteen year ago I issued myself a licence to go fucking crazy and did so with gleeful abandon... I'd always go to the edge - Like Wile E Coyote, I never realised there was only air underneath me and just kept running" (Greg Dulli, Maverick, Q298)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה